שן שאיננה מצליחה לבקוע למקומה בקשת השיניים, עקב חוסר מקום או עקב סטייה ממסלול הבקיעה התקין, מוגדרת ככלואה.  כל שן יכולה להיות שן כלואה, אך השכיחות הגבוהה ביותר היא של ניבים.

השכיחות בישראל של ניבים כלואים הינה 1%-3%  השן הכלואה עלולה לגרום נזק לשיניים הסמוכות, או לבעיות פתולוגיות שונות, לכן יש צורך להביאה למקומה בחלל הפה, או במקרים מסובכים במיוחד לעקרה. שיני בינה כלואות, לרוב נעקרות בהליך כירורגי.

על מנת לאפשר את בקיעת השן הכלואה יש צורך בהכנת מקום בקשת  על ידי האורתודונט, חשיפה כירורגית של השן הכלואה (פרוצדורה הנעשית על ידי כירורג פה ולסת בהרדמה מקומית או כללית) ומשיכתה למקום בעזרת אביזר המודבק על השן בזמן החשיפה. המשיכה נעשית על ידי הפעלת כוחות אורתודונטים עדינים. לעיתים יש צורך בחשיפה כירורגית נוספת, וישנם מצבים בהם השן הכלואה איננה מגיבה לכוחות האורתודונטים ויש צורך בעקירתה (שן אנקילוטית)..

אחת הבעיות העיקריות בטפול בשיניים כלואות הוא אבחון מדויק של מיקום השן הכלואה ביחס לשיניים האחרות. אבחון מדויק של השן יאפשר פעולה כירורגית ממוקדת ומשיכה של השן הכלואה בכיוון מדויק ללא "התנגשות" עם שרשי השיניים האחרות.  אבחון מדויק של המיקום המרחבי של השן הכלואה בלסת  מתאפשר בעזרת צילום רנטגן תלת ממדי הנקרא CBCT.